בנות יקרות,

 

לפני 8 שנים עברנו לשמשית עם תכניות אחרות לגמרי.

חשבתי שאת עיסוקי בתחום ההתעמלות והפעילות הגופנית השארתי מאחור,

ופניתי לפתח את תחביבי- אפייה ובישול.עם חברה טובה שהכרתי בקבוצת אמהות

אחרי לידה, התחלתי עסק לעוגות ומאפים וחשבתי שבזה אעסוק.

עד שמשהו התחיל לדגדג לי, משהו החל לזוז בתוכי, ואחרי זמן קצר, בלחץ של כמה בנות,

 התחלנו את שיעורי ההתעמלות במרתף בלי דלת ועם רצפת קרמיקה , קרירה ומחוספסת.

וזו היתה ההתחלה, וההמשך כבר היה ידוע מראש כנראה- הוחלפה הקרמיקה בפרקט, הוצבה

 דלת, והסטודיו לאט לאט קרם עור וגידים. ואז הבנתי שכנראה מה שחשבתי שהנחתי מאחור,

בעצם היה כאן כל הזמן ושהתחביב יישאר כנראה רק תחביב.

 

 

 עם כל העצב שיש בפרידה , אני מאמינה שיש פה גם התחלה חדשה,

 ואני מאחלת לכן וגם לי שהחור שנדמה שנפער כאן עכשיו,

 

אז רק דבר אחד יש לי להגיד לכן לסיום, 

תודה על ההתמדה והאמונה בי ובידע שלי , תודה שהפקדתן את גופכן בידי

ואפשרתן לי לנסות לגעת בו הכי עמוק שאפשר.

כי זו בעצם המהות של כל מה שהיה כאן-