מסיבת סיום יוגה
משמעות המילה יוגה כידוע לנו היא איחוד, שיתוף, קשר, צירוף.וכבר בעצם הגיית מילים אלו מתפרשת בנו תחושת שקט והרמוניה המתקשרת למשמעות היוגה במובן רתימת וחיבור כוחות הגוף , המינד והנפש ליישות אחת ההולכת בדרך אל השחרור והשלווה.
היוגה כשחרור ממגע עם כאב וצער והשלווה המגיעה מכך.
כאשר הגוף , המינד והנפש נמצאים בשליטה ובאיזון, משוחררים מרצון חסר מנוחה, ישנה תחושת סיפוק, שמחה ושלווה. מי שהשיג שיווי משקל שכזה – לא יושפע אף מן הצער העמוק ביותר.
אך לשם כך יש לעבוד. אך ורק על ידי עבודה הכרוכה בנחישות , התמדה וכוח רצון ניתן להתקדם בדרך היוגה וליהנות מפירותיה.
יחד עם זאת,לא הפירות אמורים להיות המניע שלנו, אלא העבודה עצמה, אותה תחושת פתיחות, התארכות ומתיחה שמתלווה לתרגול היוגה באשר הוא, היא הדבר שעליו יש לשמור.
היכולת להמשיך לעבוד בהתמדה וברצף.
העבודה הזו- התרגול וההליכה בדרך היוגה- שמובילים אותנו אל האיזון והשלווה- אל המתינות בחיי היומיום- אל שליטה יציבה בחושים ובמינד- אל חיים ללא אשליות-
היא משמעות היוגה.
האשטנגה ויניאסה יוגה מכילה בתוכה את שמונת שלבי היוגה.
שני השלבים הראשונים: היאמה – דיברות המוסר האוניברסאליות(אי אלימות, אי גניבה וכו)
והניאמה –היטהרות עצימת על ידי משמעת(שביעות רצון, טוהר, לימוד עצמי) הם השער לעולם היוגה. בדיוק כמו שברכות השמש מהוות את הבסיס והשער לתרגול האסאנות בהמשך ומתחילות לקלוע לנו את המחרוזת של האסאנות על חוט הנשימה.
האסאנות שהן השלב השלישי של היוגה שומרות על גוף בריא וחזק ומאפשרות לנו לחיות חיים ללא הסחות דעת שמאפשרים לנו לעשות את רצוננו. בדיוק כמו סדרת העמידה שזהה בכל סדרות האשטנגה שמאפשרת לנו להתקדם לסדרות הבאות בהתאם ליכולתינו.
אנו מתקדמים בתרגול אל סדרת הלוחם שמקשרת בין סדרת העמידה לאסאנות הישיבה ומייצגת את שני השלבים הבאים:
הפראניאמה- תרגול ושליטה בנשימה, שמהווה את הקשר והגשר שבין הגוף לנפש, ועל ידי שליטה בה מתאפשר איזון של אלו.
והפראטיהרה- התכנסות החושים, שבו ההתבוננות פנימה מעמיקה ומתחדדת, כשם שבשלב הזה של התרגול, כבר מאד ברורה לנו הדרך, הריכוז מעמיק והמחרוזת ממשיכה להתהוות.
שני שלבים אלו מהווים מסעות פנימיים לעומת שלושת השלבים הראשונים שמהווים מסעות חיצוניים.
באסאנות הישיבה אנו נכנסים יותר ויותר פנימה אל נבכי הנשמה, כמו שלושת שלבי היוגה האחרונים, כשעל ידי חזרה על הכפיפות קדימה למיניהן, והויניאסות שביניהן, החוזרות כמו מנטרה, אנו בעצם מגיעים לסוג של מדיטציה שמעמיקה עם התקדמות התרגול, שבסופו – אסאנות הסיום- שבהן החיבור בין הגוף למינד ולנפש הוא הנחוץ ביותר משום שדורשות את רמת הריכוז הגבוהה ביותר.
ולסיום- שלב השווא סאנה- שם אנו ניצבים מול העצמי האמיתי שלנו, שם אנו מגלים את הנפש שבתוכנו, שם אנו פוגשים את הרוגע, את המסירות שכלפינו וכלפי אחרים, את הכבוד כלפינו וכלפי אחרים ואת השלווה.
